איך להיפרד נכון כשבני הזוג נמצאים בקצב שונה?

המאמר עוסק בפער הרגשי שנוצר בין בני זוג בזמן פרידה בגלל קצב שונה, כיצד הוא משפיע על שיח והתקדמות להסכמות, מדוע חשוב לתת לצד השני זמן לעכל, וכיצד גישור יכול להפוך את התהליך למכבד רגוע ויעיל יותר.

הצד היוזם כבר התקדם הצד השני רק מתחיל להבין

במקרים רבים, ההחלטה להיפרד נוצרת אצל אחד מהצדדים הרבה לפני שהיא נאמרת בקול רם. הצד היוזם עובר תהליך פנימי של מחשבה, עיבוד והבשלה, לעיתים במשך חודשים או שנים. כשהוא סוף-סוף מבטא את רצונו להיפרד, הוא כבר מדמיין את "היום שאחרי": איך יחולקו הזמנים עם הילדים, איך ייראה הבית החדש, באיזה אזור הוא יחיה או איך ייראו החגים הבאים.

ברמה הרגשית צד אחד נמצא ב-"פרק ב" של חייו, בעוד שהצד השני שומע על הפרידה לראשונה ולרוב חווה חוסר וודאות, בלבול ופחד.

טכני מול רגשי: למה אי אפשר לדבר על הסכם כשאחד עדיין בהלם?

הפער בקצב השונה ובמוכנות יוצר את אחת מנקודות המשבר המשמעותיות ביותר בתהליך הפרידה. הפער הזה בין הצדדים מוביל לקושי אמיתי ביצירה של שיח ענייני ולכן קשה להתקדם ולהגיע להסכמות. מי שכבר "עבר הלאה" מצפה להתקדם מהר, לסיים את התהליך ולהתחיל לבנות את החיים חדשים שהוא דמיין כבר.

צד אחד מדבר טכני מול הצד השני שמדבר רגש, אחד רוצה לסגור פרטים בעוד השני מנסה לעכל, הצד היוזם רוצה לדבר פרקטית על חלוקת רכוש, זמני שהייה, ואולי כבר מתכנן מעבר דירה או שינוי בעבודה אבל מולו ניצב צד שעדיין מנסה להבין מה קרה, שמתקשה להאמין שהקשר באמת הסתיים, שמחפש תשובות לשאלות קשות, הזדמנות נוספת, שמאשים את הצד השני בפרידה ולעיתים בוחר להיצמד מתוך כאב או פחד מאובדן ושינוי.

הטעות שמדרדרת פרידות למלחמות משפטיות

כשהצד היוזם ממהר לפתוח בהליכים משפטיים במחשבה שזה מה שיקדם את התהליך או מפעיל לחץ בדרישה להגיע כבר להסכמות, באיומים סמויים או בגלויים הוא עלול להכניס את הצד השני למגננה. במצב כזה, השיח הופך בקלות למאבק ולעיתים מתחילים צעדים שמטרתם "להגן על עצמם" עוד לפני שנפתחה דלת לשיח אמיתי. בתוך זמן קצר נוצר כדור שלג של חשדנות, פגיעה ואכזבה, שיכול להפוך למלחמת התשה של ממש שתעלה מחיר רגשי, כלכלי והורי כבד, ולעיתים תשאיר צלקות שיימשכו שנים.

האטה מייצרת אמון

לעומת זאת, כשהצד היוזם בוחר להאט, לתת מקום להקשבה ולחששות של הצד השני משהו בקצב משתנה. זמן לעיבוד, תמיכה מקצועית וליווי רגשי מאפשרים לצד השני להבין שהפרידה היא לא נגדו אלא תהליך ששני הצדדים נדרשים לעבור יחד. ברגע שהקצב משתנה נפתחת האפשרות לשיח אחר: כזה שמבוסס על כבוד הדדי, על אחריות משותפת לילדים, ועל רצון אמיתי להיפרד נכון ולא רק להיפרד מהר.

כדי להגיע מהר צריך דווקא ללכת לאט

במילים אחרות, הדרך הבטוחה ביותר להגיע להסכמות מהירות ויציבות היא דווקא להאט. לאפשר לצד השני זמן לעכל, לשאול, להבין ולבסוף גם להסכים. לפעמים הדרך שנראית ארוכה יותר, היא זו שמובילה הכי מהר לשקט אמיתי. בני זוג שבוחרים לקחת את הזמן, מבינים שיש כאן קצב שונה, ובוחרים להיפרד מתוך הקשבה ולא מתוך פחד, מגלים שהתהליך כולו נראה אחרת. הילדים מרוויחים הורים מתואמים יותר, ההחלטות מתקבלות בשיקול דעת ולא מתוך סערת רגשות וכך גם הפרידה עצמה הופכת לפחות כואבת ויותר אחראית.

תהליך גישור נכון מאפשר בדיוק את זה, לעצור את המרוץ, לשים את הכעסים בצד, ולבנות יחד תהליך פרידה שמבוסס על תקשורת, כבוד ואחריות הורית. לא תמיד אפשר למנוע את הסוף של הזוגיות, אבל תמיד אפשר לבחור איך להיפרד בדרך שמכבדת את מה שהיה ושומרת על מה שחשוב באמת.

מוזמנים ליצור קשר למטה ולקבוע שיחת הכרות ללא עלות.